1מבשרה לא תאכלו אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהר' מניין אמרת ק"ו ומה אלו שיש בהן קצת סימני טהרה אסורין וכו'. בת"כ וקשה והלא אין מזהירין מן הדין כדאיתא בפ"ק דמכות וליכא למימר דהאי ק"ו לאיסורא בעלמא הוא כדמשני תלמודא בפרק אלו הן הלוקין אבל לא למלקות דאי לאיסורא בעלמא תיפוק לי מלאו הבא מכלל עשה דכל מפרסת פרסה ומעלת גרה תאכלו ולא בהמה שאינה מפרסת כו' דתניא בת"כ והביאו גם רש"י ז"ל והתימא מרבינו ישעיה ז"ל שתרץ שהק"ו הזה הוא לאיסורא ולאו דלקי מן הדין והביא ראיה מההיא דפרק אלו הן הלוקין דהתם אי לאו ק"ו וליכא איסורא גם ליכא למימר דהכא גלויי מלתא בעלמא הוא כדמשני תלמודא בפרק אלו הן הנשרפין גבי בתו דאתיא בק"ו מבת בתו ופריך התם וכי עונשין מן הדין ומשני גלויי מלתא בעלמא הוא דהתם בת בתו אינה קרובה לו אלא בשביל בתו ושייך שפיר לומר גלויי מלתא בעלמא הוא שאין זה עונש מן הדין אבל הכא גבי בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה הא דכתיבא לאו מכח איסורא דלא כתיבא קא אתיא שזו טמאה מחמת עצמה וזו טמאה מחמת עצמה וזהו עונש מן הדין ולא גלויי מלתא בעלמא וכך פרש"י גבי בתו דאתיא בק"ו דגלויי מילתא בעלמא היא אין בה עונש מן הדין דהא בת בתו מקורבא דבתו הוא דאתיא והיכי דמי עונש מן הדין כגון ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מניין ק"ו ומה כו' שאם באת להביא בת אביו ובת אמו מק"ו זה הוא עונש מן הדין דהא דכתיבא לאו מכח קורבא דהא דלא כתיבא אתיא דזו קרובה לו מחמת עצמה וזו קרובה לו מחמת עצמה אבל בת בתו אינה קרובה לו אלא בשביל בתו ואם כן הה"נ בהמה טמאה שאין בה שום סימן טהרה עונש מן הדין הוא דומיא דאחותו בת אביו ובת אמו ולאו גלויי מילתא בעלמא הוא גם ליכא למימר דבריתא זו אתיא אליבא דאביי דאמר בפרק אלו הן הנשרפין עונשין מן הדין דבפרק אלו הן הלוקין אמרו בהדיא דאפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין ואלו מבריתא זו משמע דאף מזהירין מן הדין מדקתני מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מניין כו' ויש לתמוה על הרמב"ן ז"ל דכתב ברייתא זו היא כדברי האומר עונשין מן הדין ושמא י"ל דהאי ק"ו דבהמה טמאה לאיסור לא תעשה הוא דאתא ולא לחיוב מלקות ואיסורא דילפינן מהלאו הבא מכלל עשה אינו אלא איסור עשה שהלאו הבא מכלל עשה אינו נדון אלא לעשה ואיסור העשה לחוד ואיסור הלאו לחוד ושמא גם הרב רבינו ישעיה שאמר שהק"ו של בהמה שאין בה סימן טהרה כלל אינו אלא לאיסורא לאיסור לא תעשה הוא דקאמר ולא לאיסור עשה דאיסור עשה מהלאו הבא מכלל עשה נפקא א"נ י"ל דהא דאמרינן אין מזהירין מן הדין אינו אלא במילי דלית בהו אסור דאורייתא בביאור אבל בהמה טמאה דאית בה איסור דאורייתא בביאור מכלל הלאו הבא מכלל עשה מזהירין בה מן הדין וכן כתב בעל המגיד משנה בפ"ב מהלכות אסורי מאכלות ונכון הוא אבל הטעם שנתן הרמב"ן ז"ל במלקות בהמה טמאה שאין בה סימן טהרה ואמר שמאחר שאמר הכתוב באיסור הגמל שטעם איסור הוא מפני שאינו מפריס פרסה ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה למדנו שכל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בכלל האיסור הזה ואינו צריך לק"ו כלל דבריו תמוהים מאד שהרי בתורת כהנים שנו בהדיא נמצא הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר וכל הגדולים פסקו על פי הברייתא הזאת שהרי הרמב"ם והספר מצות גדול ז"ל כתבו בהדיא מכלל שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה שומע אני שכל שאינה מעלת גרה ומפרסת פרסה אסורה ולאו הבא מכלל עשה עשה ובגמל ובחזיר ובארנבת ובשפן נאמר את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה הרי למדת שהן בלא תעשה ואף על פי שיש בהן סימן אחד וכ"ש שאר בהמה טמאה וחיה טמאה שאין בה סימן כלל שאיסור אכילתה בלא תעשה יתר על העשה הבא מכלל אותה תאכלו לפיכך כל האוכל מבשר בהמה וחיה כזית לוקה מ"ה כו' ועוד אם היה אפשר ללמוד זה מהדרך שכתב הרמב"ן ז"ל היו לומדים ג"כ את אחותו בת אביו ובת אמו מאחותו בת אביו או בת אמו מהדרך ההיא ולא היה צריך לאחותך היא לא תגלה ערותה לרבות אותה כדתניא בפ"ק דמכות אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מניין תלמוד לומר ערות בת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תנלה ערותה ועוד הא דקתני בסיפא דברייתא דמקרא דאחותך היא למדנו שאין מזהירין מן הדין דאל"כ תיתי בק"ו אם הזהיר על בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כ"ש נימא אכתי אחותך היא למה לי נהי דאין מזהירין מן הדין ואין ללמוד מדין ק"ו מ"מ תיתי מבת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בדרך של הרמב"ן ז"ל ועוד שמאותו הטעם עצמו שאין מזהירין מן הדין יש ללמוד דהה"נ דאינן למדין מהדרך שכתב הרמב"ן ז"ל דטעמא מאי אין מזהירין מן הדין משום דאיכא למימר שמא גזרת הכתוב אינו אלא לאסור רק בסימן אחד של טומאה ולא בשני סימני טומאה אף על פי שהוא ק"ו הה"נ אין ללמוד אזהרת בהמה טמאה של שני סימני טומאה מהשפן והחזיר שהן בסימן אחד של טומאה כדפירש הרמב"ן ז"ל דאיכא למימר שמא גזרת הכתוב הוא שבסימן אחד של טומאה יהיה אסור ולא בשני סימני טומאה ומפני שהטעם שאין מזהירין מן הדין הוא הטעם עצמו שאין ללמוד אותו בדרך שפירש הרמב"ן ז"ל לא הוצרכו רבותינו ז"ל לומר רק שאין מזהירין מן הדין אבל הה"נ שאין ללמוד בדרך שפירש הרמב"ן ז"ל מפני ששניהם אחד וכשגזרו ואמרו דמדאצטריך קרא דאחותך היא למדנו אין מזהירין מן הדין הה"נ שאין ללמוד מדרך הרמב"ן ז"ל וכן מה שכתב הרמב"ן ז"ל שהברייתא הזאת היא לדברי האומר עונשין מן הדין במסכת סנהדרין או שאינה מתרצתא לא שמעתי פירושו שהרי הבריתא של פ"ק דמכות בהדיא קתני אין עונשין מן הדין ולא מזהירין מן הדין ואביי ורבא דפליגי בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין שאביי סובר עונשין מן הדין ובתו מאנוסתו אתיא מק"ו דבת בתו ורבא סובר שאין עונשין מן הדין ובתו מאנוסתו אתיא מהנה הנה זמה זמה לא שאביי חולק על הבריתא דפ"ק דמכות דקתני בהדיא אין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין אלא שהוא סובר שאין זה אלא גלויי מילתא בעלמא דהא התם פריך תלמודא לאביי וכי עונשין מן הדין ומשני גלויי מילתא בעלמא הוא וכיון שכן איך יאמר הרמב"ן ז"ל שברייתא זו היא כדברי האומר עונשין מן הדין והלא הקל וחומר של בריתא זו אזהרה גמורה היא כדלעיל ולא גלויי מילתא בעלמא ובהא כ"ע מודו דאין מזהירין מן הדין אבל המביא להרמב"ן ז"ל להכנס בכל אלה המבוכות ושיאמר שהבריתא הזאת משבשתא היא אינו אלא מפני שלא הבדיל בין הדברים שאיסורה מבואר מן התורה והק"ו בא להורות על אזהרתן או על עונשן בלבד ובין הדברים שאין איסורן מבואר מן התורה והק"ו בא להורות על איסורן ועל אזהרתן או על ענשן שמה שאמרו אין עונשין ולא מזהירין מן הדין הוא באותן שאין איסורן מבואר מן התורה ויש לחשוב שמא אין הכתוב רוצה שיהיה הדבר ההוא לא באיסור ולא באזהרה ולא בעונש אע"פ שהוא בא מכח הק"ו אבל הדברים שאיסורן מבואר בתורה ואין הק"ו בא אלא להורות על אזהרתן או על ענשן מזהירין ועונשין מן הדין אליבא דכ"ע ולפיכך הברייתא הזאת שהיא על דבר שאיסורו מבואר מן התורה מכח הלאו הבא מכלל עשה לאו ברית' מתרצתא היא ואליבא דכ"ע היא ולפיכך הביאוה כל הגדולים בספריהם לראיה על אזהרת בהמה טמאה שאין בה סימן טהרה ועל המלקות שלה כמו שהביאה גם רש"י ז"ל:2מה תלמוד לומר לא תגעו ברגל. בת"כ מפני שכל ישראל חייבין אז להביא עולת ראיה וצריכין ליכנס בעזרה מש"כ בשאר ימות השנה וזה שאמר רבי יצחק בפ"ק דר"ה חייב אדם לטהר עצמו ברגל:
